מאירי על בבא בתרא ב׳ ב

« מאירי על בבא בתרא ב׳ ע״א מאירי על בבא בתרא ג׳ ע״א »

1 בבא בתרא פתח ↗

גִּינָּה שָׁאנֵי, כִּדְרַבִּי אַבָּא – דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: אָסוּר לָאָדָם לַעֲמוֹד בִּשְׂדֵה חֲבֵירוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בְּקָמוֹתֶיהָ.

2 בבא בתרא פתח ↗

תָּא שְׁמַע: כּוֹתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל – מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת עַד אַרְבַּע אַמּוֹת! נָפַל שָׁאנֵי.

3 בבא בתרא פתח ↗

תָּא שְׁמַע: כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת בֵּית שַׁעַר וְדֶלֶת לֶחָצֵר. שְׁמַע מִינַּהּ, הֶיזֵּק רְאִיָּה שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק! הַזִּיקָא דְרַבִּים שָׁאנֵי.

4 בבא בתרא פתח ↗

תָּא שְׁמַע: הַחַלּוֹנוֹת, בֵּין מִלְּמַעְלָה בֵּין מִלְּמַטָּה וּבֵין מִכְּנֶגְדָּן – אַרְבַּע אַמּוֹת. וְתָנֵי עֲלַהּ: מִלְּמַעְלָן – כְּדֵי שֶׁלֹּא יָצִיץ וְיִרְאֶה; מִלְּמַטָּן – כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲמוֹד וְיִרְאֶה; מִכְּנֶגְדָּן – כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאֲפִיל!

5 בבא בתרא פתח ↗

תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: גַּג הַסָּמוּךְ לַחֲצַר חֲבֵירוֹ – עוֹשִׂין לוֹ מַעֲקֶה גָּבוֹהַּ אַרְבַּע אַמּוֹת! שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר לֵיהּ בַּעַל הֶחָצֵר לְבַעַל הַגָּג: לְדִידִי קְבִיעָה לִי תַּשְׁמִישִׁי, לְדִידָךְ לָא קְבִיעָה לָךְ תַּשְׁמִישְׁתָּךְ; וְלָא יָדַעְנָא בְּהֵי עִידָּנָא סְלִיקָא וְאָתֵית –

1 כבר ביארנו שהגנה יש בה היזק ראיה ושגדולי המחברים נראה שדעתם שאין בגנה היזק ראיה שמא אתה מתמיה לדבריהם ממה שאמרו בסוגיא זו גינה שאני שנראה שהגנה יש בה היזק ראיה אף ביתר מן החצרות ומ"מ יש לפרש בה כן גינה שאני שאין שם היזק ראיה לבד אלא היזק ממון מצד עין הרע שהרי אף בשדה שאין שם היזק ראיה אסרו לעמוד עליה בשעה שעומדת בקומתה והגנה מתוך שהפירות והירק מצויין בה תמיד הרי היא כשדה העומדת בקומתה וכן מצד שהיא קרובה לעיר ואדם עומד בה כל היום הרי הוא כעומד עליה כשהיא בקומתה ויש כאן היזק ממון הא היזק ראיה בלא היזק ממון לא נאמר בגנה ומאחר שכן כל שיש שם עשרה טפחים נזכר הוא ואינו מתמיד בראיה עד שיקרא עומד עליה שאין היזק עין הרע אלא בראיה מתמדת של פעם אחת עד שיאריכו לספר בעניניה ואף לדעתנו שפירשנו דין היזק ראיה אף בגנה אתה יכול לפרשה כן אם תרצה דרך פירוש אע"פ שלענין פסק יש בגנה משום היזק ראיה לדעתנו כמו שכתבנו שאם לא כן מה דמיון שדה לגנה:

2 וכותל חצר שנפל אין כופין זה את זה לבנותה כשהיתה אלא עד ארבע אמות לבד שהוא סלוק היזק ראיה כמו שיתבאר למטה ולענין פירוש מיהא מה ששאלו כאן ודקארי לה מאי קארי לה כך פירושו כלומר היאך הוא מקשה מזו ואדרבה סייעתא היא דדוקא נפל הוא דמחייבין אבל בתחלה רצו אין לא רצו לא ותירץ שהמקשה היה סבור דהוא הדין מתחלה שמחייבין אותו ולא תפש לה בלשון נפל אלא משום סופה וגאוני ספרד דוחקים לגרוס ודקא איירי לה מאי קא איירי לה כלומר מה הוצרך התנא לשנותה ואין צורך בכך:

3 חצר השותפין כל אחד מהם כופה את חברו לעשות בית שער ודלת עד שלא יראו בני רשות הרבים לשם כמו שיתבאר למטה ז' ב' ויראה מכאן שהטעם אינו אלא מצד הזק ראיה ושמא תאמר והלא משום שמירה צריכים בכך אפשר שאם משום שמירה לבד דיו באחת אבל לענין היזק ראיה צריך לבית שער שאחר הדלת שהדלת עומדת פתוחה תמיד והיא גדולה וראיית בני רשות הרבים מצוי דרך בה לפיכך צריכים לבית שער מבפנים המונע את הראיה לכל מי שלא יכנס לחצר:

4 החלונות מלמעלה ומלמטה ומכנגדן ארבע אמות ר"ל שאם היה לו לזה חלון בכותלו ובא אחד ועשה לו חצר בצדו הואיל וכבר החזיק זה בחלונו כשזה בונה את כותלו צריך להזהר שלא יבא ממנה היזק ראיה לבעל החלון שהוא מוחזק מעתה אם עשאה נמוכה מן החלון צריך שיעשה נמוכה ממנה ארבע אמות ואם עשאה גבוהה הימנה צריך שיעשה גבוהה ממנה ארבע אמות שאם עשאה נמוכה ממנה פחות מארבע הרי הוא עומד ורואה בביתו של זה כשהוא עומד על כותלו ואם עשאה גבוהה פחות מארבע כשהוא עומד על כותלו הרי הוא יכול לכוף ראשו ולראות וכן כל שרוצה לעשותה גבוהה צריך להרחיק מכנגד החלון ארבע אמות שלא יאפיל עליו הא כל שעשאה נמוכה ממנה ארבע אין צריך להרחיק אלא סומך שהרי אינו לא מאפיל ולא מזיק בראיה ועיקר דבר זה בפרק שני:

5 גג הסמוך לחצר חברו והוא שהגג גבוה ורואין ממנו לחצרו של חברו כופין בעל הגג ועושה מעקה גבוה ד' אמות אע"פ שתשמיש הגג אינו מצוי הואיל ומ"מ תשמיש החצר מצוי אבל שני גגים הסמוכים זה לזה הואיל ותשמיש שבגג אינו מצוי כל כך אין זקוקים לארבע אמות אלא מחיצה עשרה להיות נתפשים כגנב זה על זה כמו שיתבאר:

« מאירי על בבא בתרא ב׳ ע״א מאירי על בבא בתרא ג׳ ע״א »